03.08.2009
יחס מהירות קצה הוא אחד ההיבטים החשובים בתכנון טורבינות רוח. במידה ורוטור טורבינות הרוח מסתובב במהירות נמוכה מדי, רוב אנרגיית הרוח תעבור דרך המרווח בין להבי הרוטור באין מפרע. לחלופין, במידה והרוטור יסתובב במהירות נמוכה מדי, הלהבים יהפכו לקיר החוסם את אנרגיית הרוח. מכאן שיש לתכנן את טורבינות הרוח עם יחס מהירות קצה אופטימלי, על מנת שניתן יהיה למצות את מירב האנרגיה מן הרוח. כאשר להב הרוטור “חותך” את האוויר, מערבולת האוויר נשמרת בשובל הרוטור. אם הלהב הבא מגיע בשלב שבו האוויר עדיין מעורבל, לא תהיה אפשרות להפיק אנרגיה מן הרוח בצורה יעילה. לעומת זאת, אם מהירות הרוטור הייתה נמוכה יותר במקצת, האוויר שפוגע בכל להב הטורבינה לא היה מעורבל. מכאן שיחס מהירות הקצה שנבחר אינו מאפשר מצב שבו להבי הרוטר יעברו דרך מערבולת אוויר.
תחנת כוח שפעילותה מבוססת על ניצול מחזור גאות ושפל, המתרחש פעמיים ביממה, לסיבוב הטורבינה
מודל שפותח לאמידת עובי המבנים המפיקים באבן חול ולאמידת נקבוביות החול בסדרות אבן חול/פצלי שמן שבהן השכבות דקות מדי לביצוע רישום חשמלי (log) תקין.
שכבות דקות שאינן בטווח קליטה של הטכנולוגיה המשמשת לרישום תכונותיהן. במילים אחרות, נתוני הרישום החשמלי אינם מייצגים את תכונות השכבה בפועל, אלא את ממוצע התכונות של מגוון שכבות. במקרה שבו שכבות חול חדורות בתוך פצלי שמן, נתוני הרישום יציגו ממוצע בין תכונות אבן חול לבין תכונות פצלי שמן. כתוצאה מכך, ניתוח ישיר של תוצאות הרישום יוביל לליקוי משמעותי באמידת איכות המאגר. כאשר מתגלה תרחיש מסוג זה, ניתן לבחור בשיטת ניתוח שלוקחת בחשבון את המחדל בקליטת כלי הרישום. בין השיטות הללו נמנית שיטת תומס-סטייבר
חיידקים פעילים בתהליך ביודגרדציה