תקנות הים קובעות הוכחת כשירות של המבקש זכויות נפט בים או של מועמדו לקבלן לביצוע עבודות מסוימות כמפורט בתקנות בהתאם לסוג הזכות המבוקשת (קבלן – מי שמבצע עבור בעל זכות נפט תוכניות עבודה או מתכנן ומפקח פיקוח עליון על ביצוע תוכניות עבודה). בין היתר, נדרש ניסיון קודם בביצוע מיפוי סייסמי בים בביצוע קידוח בים בעומקים שונים והכל בהתאם למפורט בתקנות. כן נקבע בתקנות הים כי על מבקש זכויות בים, להוכיח להנחת דעת הרשות המוסמכת, איתנות כלכלית למימון העלות המשוערת של ביצוע תוכנית העבודה
קידוח ימי מצריך הקמת משטח קידוח מלאכותי. מבנה המתקן המלאכותי משתנה בהתאם למאפייני באר הנפט המתוכננת, כולל העומק בו נמצאת מטרת הקידוח. אסדות הקידוח מתחלקות לשני סוגים עיקריים: אסדות ניידות שמאפשרות לבצע קידוח באתרים שונים ואסדות המקובעות במקום אחד. האסדות הניידות משמשות לעיתים קרובות למטרות חיפושי נפט מכיוון שעלותן נמוכה יותר מהאסדות הנייחות. האסדות הנייחות לעומתן מיועדות להפקת תגליות פחמימנים רחבות היקף.
בשנת 2000 קידוח ימי עלה כ-100,000$ ליום. בשנת 2008 נתון זה הגיע ל-300,000$-400,000$ ועלות הקידוח במים עמוקים הסתכמה אף במעל 500,000$ ליום.
המונח ימי מייצג את אזור העבודות בים הפתוח, בעוד שהמונח יבשתי מתייחס לעבודות המתבצעות ביבשה.
