ניתן לתאר מדינת נפט כמדינה מפיקה עם ממסד חלש ועם כשלים בתפקוד המגזר הציבורי. התכונה הבולטת ביותר שמאפיינת מדינה זו היא החקיקה המעניקה לממשלה זכויות ניצול משאבים. מכאן נובעים ממדים יוצאי הדופן של זכויות נפט, המניבות הכנסות גבוהות בהרבה ממה שניתן להרוויח במגזר הפרטי. מבנה מדינות הנפט ומוסדותיהן נבדל ממדינות מפותחות ומתפתחות אחרות, בייחוד מיצואני חקלאות ותעשייה, שמוצריהם אינם נחשבים למשאבים מתכלים. בנוסף לכך, על חברות הנפט בבעלות ממשלתית לקבל את העובדה כי תעשיית הנפט היא עסק “עתיר-הון”: ככל ששואבים יותר נפט מן הבאר, עולה ההשקעה הכספית שיש “לדחוס בחזרה” לבאר זו, על מנת לשמר את כושר הפקתה. ולבסוף, שלא כמו כלכלות אחרות, מדינות נפט חשופות למגוון “גורמים חיצוניים”, והגורם המטריד ביותר הוא נטייתה של תעשיית הנפט ל”בומים ושפלים” כלכליים. קיימים שני סוגים של התנהגויות המאפיינות מדינת נפט בתקופת “בום” כלכלי. תחילה נדמה, כי הוטל על הממשלה כישוף “סכיזואידי”, בייחוד כאשר היא מבקשת מאזרחי המדינה שיעניקו לה בדחיפות “כוחות מיוחדים” להפניית הון הנפט לפעילות פרודוקטיבית אחרת במטרה לנסות וליישר קו עם המדינות המפותחות. מאבקים קטלניים על ההון שהצמיחה תעשיית הנפט הופכים לנושא החשוב היחיד שעומד על סדר היום של החיים הפוליטיים. “המלחמות” הללו על זכויות נפט הורסות את הממסד החלש ממילא, מעודדות את הריכוזיות הכלכלית, מקדמות עקיפת חוקים, ולבסוף, אך לא בסדר חשיבות, מגבירות את השחיטות המחלחלת לכל עבר. יתר על כן, ההכנסות העצומות מתעשיית הנפט, שבסופו של דבר מגיעות לידי הממשל, מפעילות לחץ על שערי החליפין שמעודדים יבוא ומרתיעים את היצואנים. התוצאה הבלתי נמנעת של השתלשלות אירועים זו היא אינפלציה. במהרה, השוק מתמלא ברכבים מתוצרת חוץ, אביזרים אלקטרוניים, מתקנים ביתיים מפוארים למיניהם ומותגי ויסקי עולמיים. מיקומה של תעשיית הנפט בליבת הפעילות הכלכלית וביטחון מופרז ביבוא גורמים להערכת יתר של המטבע, והדבר החמור יותר הוא שענף הנפט הינו ענף דל יחסית בכוח אדם. סוג שני של “דפוס התנהגות”, הקרוב במהותו לרעיון “בואו נזרע את הנפט שלנו”, מופיע כאשר ההשפעות החיוביות של הוצאות הממשל על רווחת המדינה נשללות ע”י הכלכלה המתחממת יתר על המידה. לאור עליית הביקושים מצד האוכלוסייה, הבירוקרטיות המסורבלות והבלתי יעילות, שלפתע מקבלות תפקידים חדשים, מוצאות עצמן חסרות יכולת לצמצם את גודלם של המיזמים המתרחבים בסקטור ציבורי או לדחות בקשות המגיעות מן הסקטור הפרטי. לכן, הן בסופו של דבר תורמות לגידול בגרעון תקציבי ומסחרי ולתפיחת החוב החיצוני של המשק. פעמים רבות מדינות נפט אינן מסוגלות להתמודד עם ה”בומים” בכלכלת הנפט מבלי להיכנס לחובות שכמעט ובלתי אפשרי לעמוד בהחזרתם, או מבלי להחליש את כוחה של הדמוקרטיה. ונצואלה ורוסיה הן דוגמאות טובות למדינות נפט מדינות נפט, הוא מונח המצביע על מדינות המבקשות להשיג שליטה עולמית באמצעות משאבי נפט וגז שבשטחן. לדוגמה, זוהי הדרך שבה הנשיא פוטין מנצל את היתרון האסטרטגי של משאבי נפט וגז להטלת עונשים, חלוקת תגמולים והצבת איומים. בספר שנכתב ע”י מרשל גולדמן, המחבר מתאר צעדים מרחיקי לכת שבהם נקט הנשיא פוטין על מנת להחזיק בשליטה על שילוח הגז הטבעי ממרכז אסיה למערב.
