מלאי נפט ו/או גז שניתן יהיה להפיק אותו בעתיד. המונח מתייחס בד”כ להיקף הפחמימנים שניתן יהיה להפיקם מבחינה טכנית ומסחרית (בניגוד להיקף הכולל של הפחמימנים במאגר שייתכן כי הפקתם לא תתאפשר עקב מגבלות השוק ו/או הטכנולוגיה הנוכחית). באופן כללי, ניתן לחלק את העתודות לשתי קבוצות עיקריות- עתודות מוכחות ועתודות מסיווגים אחרים. העתודות מסווגות כמוכחות במידה ונתונים הנדסיים וגיאולוגיים מצביעים ברמת וודאות סבירה על כך שניתן יהיה להפיק אותן בהווה או בעתיד הקרוב באמצעות הטכנולוגיה הנוכחית ובתנאים כלכליים נוכחיים. על פי ה- EIA (יחידת הסטטיסטיקה של משרד האנרגיה בארה”ב), וודאות סבירה משמעה 90% הסתברות שהיקף הגז הטבעי אשר יופק בפועל מעתודות אלו יהיה גדול יותר מן האומדן שבוצע טרם הפקתו. עתודות מוכחות רשומות בדוחות התפעוליים והפיננסיים של חברות נפט וגז ויש בהן השלכות כלכליות על החברות הללו. חברות נפט וגז משתדלות שלא לבצע אומדן יתר של העתודות המוכחות הרשומות בספריהן, מכיוון שסיווג זה מצביע על רמת וודאות גבוהה. עתודות מסיווגים אחרים הן עתודות שאין מספיק נתונים לגביהן על מנת לדרג אותן כמוכחות. לעתודות אלו לא מעט סיווגים ותתי-סיווגים, כגון עתודות מסתברות, עתודות אפשריות, עתודות שניתן להסיק עליהן, עתודות שניתן להעיד עליהן וכדומה. בשל העובדה כי קיימים פחות נתונים לקביעת היקפן ומאפייניהן של עתודות אלו, אין וודאות מלאה שניתן למצות מתוכן נפט או גז טבעי, למרות קיומה של רמת סבירות גבוהה יחסית שניתן יהיה להפיק אותם. עתודות מהוות את נכסי המפתח בעבור חברת נפט וגז. יש לרשום את העתודות בספרי החשבונות של החברה על מנת שניתן יהיה להציג אותן בדוח המאזן. אין לבלבל בין מונח זה למונח “משאבים” המצביע על אומדן כמויות נפט וגז במאגר על בסיס נתונים סובייקטיביים, כגון תנאים גיאולוגיים “ידידותיים”.
