מטרת שלב האמידה של עתודות נפט וגז היא לקבל אומדן מדויק שיאפשר להגיע להחלטה נכונה האם ובאיזו דרך לפתח את התגלית וכמוכן להבין ולצמצם את טווח חוסר הוודאות באומדני העתודות. בין כלי המפתח לאמידה זו ניתן למנות: ניתוח נתונים גיאולוגיים וגיאופיזיים, הערכת ממצאי בדיקת הבאר, מידול המאגר הפוטנציאלי, תנאים כלכליים ופיננסיים. זוהי תקופה של סיכונים כלכליים מכיוון שמצד אחד תוכנית חיפושים מלאה צריכה להתנהל באופן שבו ניתן יהיה לנצל מידע מספק לקבלת החלטה נכונה האם לקדוח או לנטוש, אך מצד שני חשוב לדעת מתי להביא את השלב הזה לסיום.

בדרך כלל נקדחת באר, תהליך שיכול להימשך בין 30-40 ימים, ומיד לאחר מכן נערכים רישומים / לוגים חשמליים במשך כ-3 ימים. הרישומים החשמליים מעידים ב-85% ודאות על סימני נפט וגז ועל פוטנציאל לקיום מאגר. אבל גם ממצאים של לוגים אינם אינדיקציה מספקת לאיכות של קידוח כי מה חשוב גם החדירות של הסלעים. גם אם הלוגים החשמליים מצאו למשל עמוד נפט, אם הסלע לא חדיר דיו כד שניתן להזרים דרכו נוזלים בצורה חופשית ככל האפשר – הקידוח לא יהיה מסחרי וזה ניתן לדעת רק במבחני ההפקה של הקידוח. לאחר סיום שלב זה, יש לבחון באופן מקיף יותר את הנתונים שהתקבלו, בייחוד את מאפייני הזורם שבמאגר. הדבר נעשה באמצעות בדיקה בקנה המקדח על מנת להוציא את דגימת הבוץ מן המאגר לפני השטח ולבחון את הדגימה לאיתור סימני נפט או גז. תהליך זה נמשך בין 7-15 ימים נוספים. בדיקה בקנה המקדח מבוצעת על ידי מהנדס מאגרים, ואילו את הרישומים החשמליים עורך פטרו-פיזיקאי