מערכת ה- PRMS (מערכת לניהול משאבי פטרוליום) הבינ”ל מגדירה רזרבה ככמויות אשר לגביהן מצופה כי יהא זה מסחרי להפיקן באמצעות פרויקטי פיתוח במצבורים ידועים במועד ידוע ותחת תנאים נתונים, כגון מחירי מכירה והפקה.
בהתאם להגדרה זו, רזרבת נפט אמורה לעמוד בארבעה קריטריונים מצטברים:
– לאחר גילוי;
– בת הפקה;
– מסחרית; וכן –
– מוגדרת בהסתמך על תוכנית פיתוח קיימת ) גם אם לא פותחה בפועל).
בנוסף, לפי מערכת זאת, על מנת שמאגר ייחשב כרזרבה, צריכה להיות ציפייה סבירה
לקבלת האישורים הנדרשים הפנימיים והחיצוניים לתחילת תוכנית הפיתוח הקיימת, כמו גם כוונה ברורה להתחיל בפיתוח תוך מסגרת זמן סבירה, כאשר בדרך כלל מדובר על כ-5 שנים.
בנוגע לרזרבות, מערכת ה- PRMS דורשת ביטחון גבוה לגבי מסחריות ההפקה
מהמאגר הנתמכת במבחני הפקה ממשיים. במקרים מסוימים, ניתן לסווג כרזרבות גם מאגרים על בסיס לוגים וניתוח דגימות המעלים ממצאים כי במאגר קיימים הידרוקרבונים והמאגר הינו אנלוגי למאגר נוסף באזור זה אשר הוכיח יכולת הפקה.
בפועל, לאחר ניתוח בשיטות שונות מתקבלת התפלגות של כמויות משאבים הניתנים לסיווג
כרזרבות. על מנת לתאר את התרחישים השונים מערכת ה- PRMS מסווגת את אומדן הרזרבות ל-3 קבוצות:
אומדן – 1P האומדן השמרני )והקטן( ביותר. זוהי הכמות לגביה קיימת ודאות סבירה
כי תהא מסחרית להפקה, מתאריך נתון ותחת התנאים הכלכליים הנתונים. כאשר משתמשים בשיטות סטטיסטיות, קיימת סבירות של 90% כי הכמויות אשר יופקו בפועל יהיו שוות או גבוהות מאומדן זה )נקרא גם P90 ).
אומדן2P – האומדן האמצעי לגביו קיימת סבירות של 50% כי הכמויות אשר
יופקו בפועל יהיו שוות או גבוהות יותר )נקרא גם P50 ).
אומדן3P – האומדן האופטימי ביותר. לגביו קיימת סבירות של 10% בלבד כי
הכמויות אשר יופקו בפועל יהיו שוות או גבוהות יותר )נקרא גם P10 ).
בהתאם להגדרות המצטברות 1P, 2P, 3P שלעיל, מוגדרים מונחי הרזרבות התוספתיים:
– P1- זהה ל-proved reserves.
– הפרש בין P2 ל-P1 – זהה ל-probable reserves, כלומר התוספת השולית עקב המעבר מ-1P ל-P2.
– הפרש בין P2 ל-P3 – זהה ל-possible reserves, כלומר התוספת השולית עקב המעבר מ-P2 ל-P3.