תהליך תרמו-כימי הגורם לפירוק פחם או כל חומר גלם תעשייתי אחר למרכיביו הכימיים הבסיסיים. מנגנון מתקן האיוד המודרני חושף את הפחם לקיטור ולכמויות מבוקרות של אוויר או חמצן בתנאי לחץ וטמפרטורה גבוהים. בתנאים אלו מתרחש תהליך פירוק מולקולות הפחם אשר גורם לתגובות כימיות המייצרות תערובת של פחמן חד-חמצני, מימן ותרכובות גזיות אחרות. היתרונות הסביבתיים של מנגנון האיוד מפחיתים באופן משמעותי את פליטתם של תוצרי שריפת הפחם, כגון תחמוצות גופרית וחנקן. למשל, הגופרית שבפחם הופכת למימן גופרתי, וניתן ללכוד אותה באמצעות תהליכים המשמשים כיום את התעשייה הכימית. יתרון אפשרי נוסף של איוד הפחם הוא צמצום הסיכון להצטברות גזי החממה, כגון פחמן דו-חמצני, באטמוספרה. במידה ובמתקן גזיפיקציה של הפחם נעשה שימוש בחמצן כתחליף לאוויר, פחמן דו חמצני נפלט כחלק מתמיסת גז סינטטי (אשר מופק מפחם). בצורה זו, ניתן ללוכדו בקלות רבה יותר ובעלויות נמוכות יותר. לעומת זאת, בזמן שריפת הפחם או תגובתו עם אוויר, אשר בהרכבו 79% חנקן, הפחמן הדו-חמצני המתקבל הוא גז מדולל שהפרדתו כרוכה בעלויות גבוהות יותר. לתהליך הגזיפיקציה של דלק פוסילי שימוש נרחב בייצור החשמל, אך כמעט כל חומר אורגני יכול לשמש כחומר גלם לגזיפיקציה, ולכן זוהי טכנולוגיה שניתן ליישם בהפקת אנרגיה מתחדשת.